ההיסטוריה של הופעתם של מיצויים
מיצוי נוזלי של קאנביס מכונה לעתים קרובות שמן חשיש, או פשוט בנוסח המערבי – דאב. לאחרונה, בשוק האמריקאי, הוא עלה על הקנאביס בצורתו הטיבעית מבחינת הפופולריות של המכירות והצריכה.
עם התפתחות הטכנולוגיה ומתודולוגיית המיצוי, מוצרים חדשים מסתובבים ללא הרף על המדפים של "בתי המרקחת" האמריקאים.
HTFSE'S – High Terpene Full Spectrum Extract
תהליכים כאלה נחשבים כעת לעתיד של ייצור תרכיזים, אך הם חייבים את הצלחתם לעשרות שנים של התקדמות במיצוי בוטני.
מאמינים כי תרכיזי קאנביס קיימים (בצורה כזו או אחרת) מאז שנות ה 40; הם התאימו טכנולוגיות מיצוי בוטני שהתפתחו מאז המאה ה-18. עם זאת, ההחייאה וההסתגלות של שיטות המיצוי, במובן המודרני, היא משהו חדש ומתגבש במהלך העשורים האחרונים. כמובן, ההיסטוריה של היווצרות שמן חשיש מעט בוצית ושזורה בהמון שמועות ואנקדוטות, אבל אכן יש כמה עובדות שכדאי לספר.
מלחמת העולם השנייה
תמיסות ומרתחים המכילים קנבינואידים מופקים אינם דבר חדש ונעשה בהם שימוש במשך אלפי שנים. עם הזמן, רבים מהמתכונים הללו התפתחו לתרופות חזקות שמילאו פעם את המדפים של בתי המרקחת בארה"ב במאה ה-19, עוד לפני שנאסר הקאנביס. שיטות אלו הניחו את היסודות לייצור תמציות – מוצרים לאידוי שהופיעו לראשונה בשנות הארבעים.
המקרה היה מעורב בארצות הברית: מסמכי מודיעין מאושרים ומבוטלים ממלחמת העולם השנייה מצביעים על הסוכנות לשירותים אסטרטגיים של ארה"ב (האב של ה-CIA) שהשתמשה בסרום THC בתוכנית החקירה השנויה במחלוקת שלהם. האיש שאחראי על התוכנית הזו, ג'ורג' ווייט, השתמש בסיגריות ספוגות בשמן חשיש ותכשירים המכילים LSD כדי לחקור אסירים שונים ואנשים תמימים. השיטות השנויות במחלוקת הללו ישמשו מאוחר יותר את ווייט במהלך שנות ה-50 וה-60 כחלק מתוכנית ה-MK Ultra המתוקשרת של ה-CIA (וכן, יש זן שנקרא על שמה).
הספר "האלכימיה של הקנאביס: אמנות הכנת חשיש מודרנית" משנת 1973(זמין אצלי בפורמט דיגטאלי למעוניינים) מספק סקירה כללית של הכנת "דבש" שקוף. הממיסים המשמשים הם אלכוהול טהור ופחם פעיל. לאחר הליך האידוי נשאר תוצר לוואי – שמן ענבר שקוף, הלוקח צורה של דבש כהה.
מייקל סטארקס מרחיב באופן משמעותי את המתודולוגיה שלו בספרו משנת 1977 Hemp Chemistry: Genetics, Processes and Potential , עם סקירה מעמיקה של הכנת שמן חשיש. הניתוח שלו כולל מידע הקשור לממסים שונים, הכוללים בין היתר כלורופורם, אתנול, אתר נפט ואלכוהול איזופרופיל. מכשירי מיצוי ושיטות טיהור שונות מתוארים גם הם בפירוט, מה שהופך את הערה זו לאחד הדיווחים המוקדמים והמפורטים ביותר על מקורותיו של שמן חשיש מודרני.
המצאת מערכת לולאה סגורה

Erowid, ספרייה פסיכואקטיבית מקוונת פופולרית שהופיעה באמצע שנות ה-90 , פרסמה מאמר ב-1999 בשם Hash Honey Oil Technique, המציע אולי את התיאור המפורט הראשון של הנהלים עבור הפקת שמן חשיש באמצעות בוטאן באינטרנט. השיטות השנויות במחלוקת המתוארות במאמר יתוארו בהמשך כ"פיצוץ פתוח" – שיטת מיצוי מסוכנת המשתמשת בבוטאן דליק.עם זאת, תהליך הזנת בוטאן דרך עמוד אנכי אטום שבתוכו קאנביס יהווה השראה מאוחר יותר להמצאת מערכות לולאה סגורות (CLS), אשר שיפרה מאוד את שיטת המיצוי הזו, המכילה ממיסים פחמימנים דליקים, אשר נפטרים לאחר מכן באותה מערכת.
בשנת 2005 פרסם אתר תרבות הקנאביס מאמר בשם "באדר יפה" בו דיבר קנדי תחת השם הבדוי Budderking על שמן חשיש משלו – דבש ("באדר"). באדרקינג מתאר את עבודתו עם עמית מקולומביה הבריטית בתחילת שנות ה-90 כדי ליצור חומר שקוף ענבר תוך שימוש בעדינות הקשורות לאלכוהול.
לאחר שהדגימה הושארה על אדן החלון במשך זמן רב מאוד, באדרקינג ועמית היו עדים להפיכתה לחומר שמנוני. לאחר עיבוד התוצאות והמסקנות של המחקר, הם פיתחו מוצר שהופיע לראשונה על המדפים של בית המרקחת המיוחד Da Kine ב-2003.
יחד עם זה, Budderking הציג גם כלי קטן שנועד לפשט את אידוי התרכיז . כתוצאה מכך, ההליך הפך לפופולרי במהירות ועשה את דרכו לשווקים אחרים, כלומר קולורדו ודרום קליפורניה.
כמה שנים מאוחר יותר, ב-2009, אניני קנאביס יצרו גל של דיונים בפורומים על האיכות הגבוהה של שמני חשיש על בסיס ממס. בשנה שלאחר מכן, 2010, הופיעו לראשונה שמני חשיש בגביע הקנאביס ההיי טיימס.
מיצויי קאנביס היום
עם הופעתה של קאנביס רפואי ולגליזציה פנאי ברוב המדינות בארה"ב, חברות החלו להתמקד במחקר ופיתוח כדי לשפר את טכנולוגיית המיצוי. זה הוביל לפיתוח מערכות מתקדמות בלולאה סגורה, מחלצי פחמן דו חמצני סופר קריטיים. אך חשוב מכך, ארגונים רבים החלו ליצור שמני חשיש בטוחים וידידותיים לסביבה.

תרכיזי קאנביס נטולי ממסים או מבוססי ממס הם מוצרים שנוצרו מקנאביס וחזקים הרבה יותר מחומר המקור הטהור שלהם( תפרחת).
לקנאביס תכונות מועילות רבות בשל סוגי הפיטוכימיקלים השונים שהצמח מייצר.
העיקריים שבהם הם קנבינואידים, טרפנים ופלבנואידים.
כדי לקבל את ההשפעות של תרכובות אלו, יש להפיק אותן מהצמח. ניתן לעשות זאת באמצעות שיטות מיצוי שונות.
כדי להכין חליטה או תמצית טובים, חשוב שיהיה בהישג יד קנאביס איכותי. אם הקאנביס שלכם היא באיכות ירודה, התמצית תהיה בעלת עוצמה נמוכה, אז תמיד חפשו את הקאנביס האיכותי ביותר.
שימוש במי קרח כדי להפריד בין טריכומות לצמחים אינו רעיון חדש, אבל השיטות בהחלט השתפרו עם השנים. מבחינה טכנית, מדובר בתהליך מכני ולא כימי, שכן שרף הקנאביס אינו מסיס במים.
ברמה הבסיסית ביותר, ניתן לבצע שאיבת מים על ידי מילוי צנצנת במים, קרח וניצני קנאביס ולאחר מכן ניעור התכולה.
ערבוב מפריד בין הטריכומות לחומר הצמחי, עקב הצפיפויות השונות, הטריכומות שוקעות והעלים צפים. במהלך שנים רבות, טכניקות הערבוב והסינון השתפרו וניתן כיום להשיג תמציות טהורות מאוד.
יתרונות
אז בואו נסתכל על הסיבות שצריכות להתגבר על הפחד ובהחלט כדאי לנסות תרכיזי קאנביס.
זה אולי נחשב לאחד היתרונות העיקריים של תרכיז קנאביס, מכיוון שהוא הרבה יותר חזק מקאנביס. טיעון זה חשוב מאוד גם לצרכנים רגילים וגם למעשנים שזקוקים לרמות חוזק כאלו כדי לעזור להם לטפל במחלה. בדרך כלל, רמות הקנבינואידים בניצנים נעות בין 10% ל-30%. אבל בתרכיזים, רמתו יכולה להגיע ל-50-90%. אם רוצים להשיג אפקט קל יותר, מומלץ להשתמש בכמות קטנה של תרכיז.

לוגיסטיקה מהירה.
אם יש לכם מכשיר מעולה לצריכת תרכיזי קאנביס, התהליך מאוד פרקטי. כמה מהיר תהליך הצריכה, תדירות השימוש בתרכיזים תהיה תלויה. אם אתה אדם עסוק מאוד ואין לך זמן לחכות להשפעה של השימוש במריחואנה, אז תרכיז קאנביס הוא האופציה המושלמת בעזרת שתיית "דיבוב", הלא היא הדם לצריכת תרכיז קאנביס, נותנת את האפקט הרצוי כמעט מיד. לכן, כל התהליך מתחילתו ועד סופו לוקח מעט מאד זמן.

חסכון
אם אתם מעדיפים לצרוך את התרכיז בכמויות קטנות, אז גרם יספיק לכם הרבה יותר מגרם מאותה מריחואנה. הולכים לחנות או אצל הדילר ורואים את מחיר התרכיז, רבים מזועזעים מזה. הרי העלות לגרם מריחואנה נעה בין 45-100 שקל לגר' (מחיר למיצוי טוב בארץ ) , בארה"ב תלוי במדינה בה היא נמכרת ובאיכות המוצר. המחיר לגרם של תרכיז קאנביס יכול להיות גבוה משמעותית. אבל בסופו של דבר, זה ייצא זול יותר, זה יכול להחזיק הרבה יותר זמן ויש צורך במעט מאוד כדי להשיג את האפקט הרצוי. כמובן שישנה חשיבות רבה לצורת הצריכה ושמירה על טולרנס (לא להתחזר)אבל בכל מקרה, משתמשים מנוסים אומרים שהתרכיז מחזיק מעמד זמן רב יותר מפרחי מריחואנה.

הרבה פחות ריח מאשר תפרחת
המיצוי חסר הריח מהווה יתרון גדול עבור אנשים רבים. אם אתה מעשן מנוסה במקרה זה, אז נתקלת במצבים שבהם נוכחות של ריח חזק הובילה לתוצאות לא נעימות. במצבים מסוימים הריח אינו נחשב לבעיה, ובחלקם, להיפך, הוא עלול להזיק מאוד. בהשוואה למריחואנה, תרכיזי קאנביס הם כמעט חסרי ריח, מה שנכון במיוחד אם נעשה שימוש בעט אידוי למשל.
יש לומר כי מספר סוגי תמציות ומיצויים של הקאנביס בשוק גדל משמעותית בהשוואה לשנים קודמות. כמובן שתרכיזי קנאביס קיימים כבר עשורים רבים, אך מטבע הדברים האיכות הייתה שונה משמעותית מהתרכיזים של היום. היום הם הרבה יותר נקיים ויש הרבה יטתר מבחר. בעבר, מה שאנשים נהגו לצרוך היה חשיש. התרכיזים של היום מיוצרים באמצעות תהליכים מדעיים מתוחכמים וציוד היי-טק. לדוגמה, בדיקת THC-A ב Crystallin הראתה עד כמה הגיעה ההתקדמות, כאשר רמת הקנבינואידים בו הגיעה ל-99.9%, וזה מבהיל ובו בזמן מטורף.
קל לשימוש
מכשירי אידוי למיצויים לא תמיד זולים, זו הסיבה שחלק מהצרכנים עצרו את השימוש בתרכיזי קנאביס. ואכן, לשימוש נכון, תרכיזים דורשים ציוד מיוחד. עם זאת, בשנים האחרונות המחירים ירדו עקב חידושים רבים כמו גופי חימום אלקטרוניים וכל מיני מכשירי ביניים כמו נקטר קולקטורים ריג חשמליים זולים וכו', הם הקלו מאוד על הדיבוב שגם השיטה הפשוטה לא מסובכת מידיי ועליה ניתן לקרוא בכתבה שעשינו על כך (לצרף לינק לכתבה על דיבוב)

מבחר גדול של טעמים וריחות
גם עבור הצרכנים המנוסים ביותר של תרכיזי קנאביס, בכל שנה נפתח עולם חדש של טעמים מהממים וריחות נעימים שיפתיע אתכם. אם השתמשת רק בתפרחת, אז לא לגמרי הרגשת את ההנאה שתרכיזי קאנביס נותנים והפסדת הרבה. לתרכיזים ניחוחות וריחות ספציפיים ומעניינים. אם אתה מאדה רק זן מסוים, אז אני ממליץ לך לנסות את התרכיז שלו. אתה לא תצטער על הניסוי הזה בכלל ותקבל את הטעמים הרבה יותר מרוכזים.

סוגי מיצויים
בגדול נשפחת המיצויים מתחלקת לשני תתי משפחות מיצויי- כאלו שנעשו בעזרת ממס וכאלו שלא.
יש המון תתי סוגים של תרכיזים ותמציות בתוך כל אחד מהקטגוריות, אבל זה לא מפריע לעבוד על קבלת עוד ועוד סוגים חדשים, וזה דווקא מצוין, כי כל אחד יכול למצוא מוצר לטעמו.
העובי והעקביות של המוצר יכולים להשתנות באופן משמעותי בהתאם לשיטה המשמשת למיצוי התמצית ולזן שבו השתמשו. חלק מהתרכיזים דומים בעקביותם לזכוכית שבירה, בעוד שאחרים גמישים בעלי מרקם חמאתי

על בסיס ממס

RSO (שמן ריק סימפסון)

RSO, Phoneix Tears,שמן ריק
הוא תרכיז קנאביס עם שמות רבים עם זאת כל המוצרים הללו זהים פחות או יותר. מדובר על תמצית גולמית של צמחי קנאביס מיובשים, לעתים קרובות באמצעות אלכוהול או אתנול.

זהו אחד השמנים הפשוטים והטהורים ביותר תוצרת בית. זהו גם אחד השמנים הפופולריים ביותר בקרב צרכני קנאביס רפואי. שלא כמו BHO, שמן CO2 או תמציות קנאביס אחרות, RSO נחשבת לתמצית ספקטרום מלא. בעוד ששיטות מיצוי אחרות מסירות טרפנים רבים ותרכובות קנאביס מועילות אחרות במהלך תהליך המיצוי, RSO מכיל כמעט הכל.
למרות ש-RSO הוא פחות טהור מאשר סוגים רבים אחרים של תמציות, הוא עדיין נחשב לאחד מתרכיזי הקנאביס הטובים ביותר בקרב צרכני שירותי הבריאות. RSO זכה לראשונה לפופולריות על ידי האקטיביסט הקנדי ריק סימפסון לפני כמעט עשור.

סימפסון השתמשה בתרכיז לטיפול בקרצינומה של תאי בסיס, שהוא סוג של סרטן עור. לאחר הצלחתו עם התמצית הבוטנית, הוא החל לייצר ולהפיץ את התרכיז לאנשים אחרים עם מצבים רפואיים חמורים. כיום, צרכנים רבים מתנסים בשמן בעצמם, בהשראת הסיפורים של סימפסון.
להכניס לינק לשמן

co2
אולי תרכיז הקנאביס השני בשכיחותו. סוג זה של תרכיז משמש לעתים קרובות במחסניות אידוי. כמו BHO, שמן ה-CO2 המעולה הזה הוא בצבע ענברי בהיר עד כהה. שלא כמו BHO, לתרכיזים המוחזרים עם גז CO2 יש עקביות של דבש.
במחקר משנת 2018, מדענים במדינת וושינגטון השוו תמצית CO2 לפרח קנאביס ומצאו שמולקולות ריח מסוימות אבדו במהלך תהליך מיצוי CO2.
מולקולות ארומטיות אלו, הנקראות טרפנים, הן חלק ממה שנותן לכל זן קנאביס את האישיות הייחודית שלו. על ידי סינון טרפנים באמצעות מיצוי CO2, אתה יכול לאבד חלק מהמאפיינים המבדילים את זני הקנאביס זה מזה. כדי לפתור בעיה זו, לעתים קרובות מוסיפים טרפנים חזרה למוצרים המופקים מ-CO2.

זיקוק THC

תזקיק ה-THC הוא צעד אחד מתחת ל-THC הטהור ביותר. תכולת ה-THC בתזקיק גבוהה במיוחד, מעל 95%, אולם התזקיק אינו נחשב ל-THC מטוהר. עם זאת, כשזה מגיע לטוהר, קשה לנצח תזקיק THC.
לאחר מיצוי הממס, תוצרי הזיקוק מטופלים באתנול לפני הזיקוק. בשלב הזיקוק מופרדים שמני קנאביס באמצעות טכנולוגיית מעבדה מיוחדת המשתמשת בחום, קיטור וסינון על מנת להפריד עוד יותר את מרכיבי הקנאביס השונים זה מזה.

BHo(מיצויי עם ממס גז בוטאן )

פי שהשם מרמז, BHO הוא תרכיז קנאביס המיוצר באמצעות בוטאן כממס. BHO היה אחד התרכיזים הראשונים שהגיעו לשווקי המריחואנה הרפואית. השימוש בבוטאן, בניגוד לממסים אחרים, דורש את הכמות הקטנה ביותר של טכנולוגיה.
יש הנועזים מכינים תמצית בוטאן גולמית משלהם, אבל אנו ממליצים לא לעשות זאת, כי בוטאן מסוכן. הגז דליק מאוד ועלול להתפוצץ בקלות אם מטפלים בו בצורה לא נכונה.
מיצוי בוטאן יכול להתבצע רק במקומות עם ציוד מתאים, זה לא רק מאפשר למי שמכין לטפל בבטחה בגז הדליק, אלא גם מבטיח שלא יישארו זיהומים במוצר הסופי.

בנוסף, בוטאן עדיף על ממסים אחרים בהפרדת THC וקנבינואידים אחרים מצמח הקנאביס עצמו.
צבע BHO איכותי – מאמבר עד זהוב, מה שמעיד על היעדר כלורופיל וחומרים צמחיים אחרים בתמצית:
אחד הסוגים הנפוצים ביותר של BHO הוא
Shatter
באיכות גבוהה, הקרוי כך על הדמיון שלו
לזכוכית שקופה, בצבע ענבר וקשיח למגע.
השרף שנאסף, לאחר עיבוד במחלץ בוטאן, מונח על תבנית אפייה ו"נופח" בתנור ואקום בטמפרטורות נמוכות יחסית. תהליך ניקוי זה מסיר עודפי בוטאן מהתערובת. בניגוד ל-WAx, שהוא גם סוג של BHO, Shatter עובר תהליך חימום ייחודי שמסיר עודפי שומן וחומרים לא רצויים וגורם לו להיראות כמו זכוכית.
לאחר מכן משאירים את ה"רסיסים" על משטח ישר להתקשות.
שעווה wax
בהכנה, מערבבים את השרף שנאסף בשלב הקירור. במקום להתקרר למוצר גבישי שקוף, הגבישים השומניים מאוד לא מאורגנים וכאוטיים, כך שהוא נראה יותר כמו דבש אטום עם מרקם כמעט גרגירי. השעווה האידיאלית צריכה להיות בצבע זהוב.


שרף חי bho Live Resin.
הLive Resin הוא קצת יותר קשה לביצוע.
תרכיז מסוג זה עשוי מפרחי קנאביס טריים שהוקפאו במהירות לאחר הקטיף. כאשר מגדלים אותם בבית, הניצנים מוכנסים למקפיא מיד לאחר הקטיף.
חיצוני אטום בשקיות אטומות הקופאות מיידית במקררי קרח יבש או חנקן נוזלי. לאחר מכן מפיקים תמציות מהחומר הקפוא הזה. גישה מסורתית יותר ל-BHo כוללת שימוש בניצנים שיובשו וטופלו.
ישנם מספר יתרונות להכנת תרכיזי Live Resin. הקפאה מהירה משמרת טרפנים וקנבינואידים. עם זאת, חלק מבלוטות השרף עלולות ללכת לאיבוד עקב שינויי טמפרטורה פתאומיים. שיטה זו מאפשרת גם למחלצים להכין תרכיזים מבלי לחכות לייבוש הניצנים.

THC ו-CBD גבישי
הבידודים יכולים להיות בצורות נוזליות ומוצקות, הצורה הגבישית היא הצורה הטבעית של THC. THC גבישי, הנחשב לרוב 99.9% טהור, מיוצר במעבדות מיצוי תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת.
השמנים מופרדים מהחומר הצמחי באמצעות ממס כמו הקסאן, המשמש גם לייצור שמן קנולה. לאחר המיצוי, המוצר עובר בחישה ועיבוד נוסף כדי להפריד את התרכובות הבודדות זו מזו. התוצאה הסופית היא צורה גבישית מטוהרת של THC.
CBD גבישי זהה לחלוטין ל-THC גבישי, רק עם קנבינואיד אחר. שמן קנאביס מופק מצמחים עשירים ב-CBd
ואז מערבבים ומעובדים לאיסוף גבישי CBD מזוקקים



ללא ממס

Dry sift (ניפוי יבש)

סינון יבש – איסוף של טריכומות מופרדות מכנית (מתפרחת קנאביס), לשם כך משתמשים במערכת של רשת עדינה. זוהי בעצם צורה משופרת של קיף. כדי להשיג מוצר מסונן יבש, היצרנים מגלגלים ומפילים קנאביס יבש על רשת דקה. בתהליך זה מתנתקות בלוטות השרף היבשות מהחומר הצמחי, בינתיים, הודות לבד המסננת העדין, עוברים דרך המסננת רק החלקיקים הקטנים ביותר – ראשי הטריכומות. שיטות מתקדמות יותר משתמשות בחשמל סטטי כדי להפריד את השרף.

KIF (Kief)

קיף, הידוע גם בשם "חשיש יבש" או "מסננת יבשה", ולעיתים מכונה "קיף", הוא פשוט אוסף של טריכומות – גבישים דביקים, לרוב מנצנצים, דמויי סוכר – עשויים מפרחי קנאביס , לרוב מגריינדרים .
טריכומים הם מפעלי שרף קטנים המייצרים גם קנבינואידים וגם טרפנים. כמו חשיש, קיף היא אחת השיטות היותר אורגניות ולואו-טק שיכולות לתפוס את המהות של מיצוי צמח הקנאביס.

Kief, פירושו בערבית "תענוג" או "שכרות" ועל פי האגדה, היה קשור למיצוי פרימיטיבי זה של קנאביס על ידי המרוקאים, שנדחס באופן מסורתי בקלות לעוגות או לבנים לצורך אחסון או הפצה. עם זאת, בניגוד לחשיש, הקיף אינו סחוט לחלוטין או מסולסל עד לנקודה שבה הטריכומות נשברות.
רוב אניני התרכיזים שמעריכים את האיכות והעוצמה של הקייפ שלהם יאחסנו את האבקה לא דחוסה בפחית או בקבוק אטומים (כדי למנוע חמצון), ויפריעו לחומר האבקתי העדין כמה שפחות עד שהוא מעשן או מתאדה. מבחינה טכנית, יש קשר בין קיף ל-hash.


באבל האש

באבל האש מכינים ללא שימוש בממס, תוך שימוש בטמפרטורות נמוכות וערבול כדי להפריד טריכומות עשירות בקנבינואידים מחלקיקי צמחים.
כדי להכין חשיש כזה צריך קרח, מים, דלי ושקיות סינון מיוחדות. את התפרחת הקנאביס המיובשת מערבבים בקרח כדי להקפיא את בלוטות הטריכומות, שהופכות שבירות ומתפרקות.
בלוטות טריכומה שבורות מסוננים מחומר צמחי נאספים מיובשים ומעובדים לחשיש ליצירת תמצית הצבע של החומר זה עשוי להשתנות מעט צבע ענבר אטום,
אחרים שומרים על צבע ירוק עם גוון חום בהיר.
הבאבל האש תמיד רך מאוד וקל לתפעול. יכול להיות לו גם מרקם פירורי.
ROSIN
זוהי דרך קלה נטולת ממסים להפיק תרכובות קנאביס. במקום בוטאן, CO2 או אלכוהול, הרוזין מפריד שמנים מחומר צמחי באמצעות חום ולחץ.
התוצאה היא תרכיז שקוף בצבע ענבר המזכיר דבש דביק. זה רך יותר מנפץ או שעווה וקל מאוד לצריכה.
קל להכין בבית באופן חובבני על ידי עטיפת חומר הגלם בנייר פארגמנט מיוחד וסחיטתן בעזרת מחליק שיער חם למשל .או בעזרת מיכשור ייעודי לקבלת תוצר נקי ואיכותי יותר.
ניתן גם ללחוץ חומר גלם טרי לאחר הקפאה וביצוע פעולת דומות לבאבל האש אך לאחר איסוף הטריכומות מתוך שקית הסינון מייבשים ממים במכישור מיוחד ולאחר זאת לוחצים גם מיצויי כזה נקרא לייב רוזין .

מבודד THC

אנשים רבים מבלבלים בין THC מבודד עם תזקיק THC. THC מבודד דומה לתזקיקים מטוהרים. זה קרוב ככל האפשר ל-THC בדרגה פרמצבטית. אתה יכול גם למצוא בידוד CBD מטוהר. שני המוצרים יהיו ברורים בצבע כלומר שקופים, מכיוון שהם אינם מכילים דבר מלבד קנבינואידים מבודדים.
האיזולט מתווסף לעתים קרובות לשמני vape, טינקטורות, מוצרי יופי ומוצרי קנאביס אחרים. איזולט הוא מרכיב פופולרי במוצרי קנאביס בשל המינון הקל שלו. ה-isolate אינו מכיל שאריות של טרפנים או קנבינואידים, כך שכאשר אתה מוסיף 10 מיליגרם של isolate לקפה של הבוקר, אתה יודע ששתית בדיוק 10 מיליגרם של THC.

TERP SAP
מיץ טרפן, הידוע גם כ-Terp Sap, נחשב לתמצית של ספקטרום מלא. בעוד תמציות אחרות כמו THC גבישי מפרידות את הקנבינואידים ומרכזות אותם בצורה גבישית, מיץ הטרפן שומר על כל הטרפנים ומולקולות קנאביס חשובות אחרות. כל השומנים המיותרים ותרכובות אחרות הוסרו מהתמצית. זה משאיר אחריו מיץ עשיר בטרפנים וגבישי קנבינואידים, מה שהופך את מיץ הטרפן לאחד התרכיזים הבריאים בשוק והטעימים.
עם זאת, מיץ טרפן אינו חזק בשל תכולת ה-THC הגבוהה שלו. הוא יכול להכיל עד 40% THC ו-20-30% טרפנים. שאר התרכיז מכיל תרכובות קנאביס נוספות שחשובות לתפיסה האישית של כל זן. התוצר הסופי הוא תרכיז סירופ עם גבישי קנאביס גלויים. גוון ענבר בהיר או זהוב הוא סימן למיץ טרפן מעולה.

ואולי המיצויי הפופולארי ביותר בארץ ,
החשיש

חשיש מיוצר בכל מקום במזרח התיכון ובאסיה, מערים בטורקיה ועד למרגלות הרי ההימלאיה וכפרים זעירים בהודו. כל אזור הביא משהו משלו לטכנולוגיה של הייצור שלו. כעת התרכיז העתיק הזה אינו נחות בפופולריות מ-BHO, חמאה ותמציות אחרות. הוא הגיע לאירופה רק במאה ה-18, שם התאהב בבוהמה ובאמנים הספרותיים המקומיים. אולי הידוע ביותר בזכותו היה "מועדון החשיש" בפריז, שבו התכנסו סופרים רבים כמו בודלר ובלזאק. חשיש נותרה אחת הדרכים הנפוצות ביותר לצרוך קנאביס בימינו, בעיקר בזכות הארומה הייחודית, המרקם וההשפעות התוססות שלו. למרות העובדה שלרוב סוגי החשיש יש יותר במשותף מאשר הבדלים, כל אחד מהם ייחודי בדרכו שלו. הנה מה שאתה עלולים להיתקל בו במדינות שונות. מאמינים כי האינדיקה האפגנית היא ילידת אפגניסטן, האפגנים גידלו והשתמשו בה במשך מאות שנים, אך מכירות רחבות היקף של חשיש במדינה החלו רק בשנות ה-60 וה-70, כאשר שביל ההיפים הביא לאזור תיירים צעירים רבים. אפגניסטן היא כיום יצרנית החשיש הגדולה בעולם. כאן זה נקרא chars (לא להתבלבל עם charas), והדרך שבה הוא מתקבל היא יוצאת דופן. ראשית, טריכומות מנערות מהניצנים היבשים כדי לאסוף את הקיף – המקומיים קוראים לזה "גרדה". לאחר מכן מניחים אותו על צלחת מתכת, אותה מניחים על אש קטנה, ומוסיפים מעט מים חמים או תה כך שהעקביות תהיה דומה לבצק. לאחר מכן, לישה את הבצק בידיים, ולפעמים אפילו ברגליים, והוא משחיר והופך צפוף יותר. חשיש אפגני איכותי מוטבע על ידי הספק. זה חזק להפליא, מסריח מאוד וכואב גרון. יש לו השפעה חזקה, שעלולה לגרום לך להיות כבולה לספה למשך מספר שעות.

Charas
הוא סוג ייחודי של חשיש מהודו. קאנביס בר ניתן למצוא באזורים רבים של המדינה, כמו גם בפקיסטן השכנה ובהרי ההימלאיה, שם הוא שימש ברפואה, ייצור בדים חבלים ובטקסים רוחנים . צ'אראס נבדל מסוגי חשיש אחרים בכך שהוא דורש ניצנים רעננים, המגולגלים בין כפות הידיים. בהדרגה נוצרת שכבת שרף חומה עבה על הידיים. הם מקלפים אותו ועושים ממנו כדורים. התוצאה היא חשיש רך וקרמי עם ארומה מתובלת מובהקת. הוא כהה מבחוץ וחום בהיר או ירוק מבפנים. הוא עוצמתי למדי ובעיקר מייצר הרפיה גופנית עמוקה.
חשיש קשמירי קשמיר הוא האזור הצפוני ביותר של הינדוסטאן והוא מפורסם בזכות החשיש והאופיום שלו. למרות העובדה שיש מעט מידע על חשיש קשמיר, מאמינים שהוא עשוי בצורה דומה לחאראס. עם זאת, הוא יותר ארומטי, חריף ויותר גרוני. בנוסף, זה עובד חזק יותר ומרגיע את הגוף יותר.
חשיש לבנוני לחשיש לבנוני יש היסטוריה עשירה, המשמש באופן מסורתי כמטבע בעמק הבקעה. המדינה מייצרת אותו כעת בכמויות גדולות, עם יצוא שנתי של למעלה מ-200 מיליון דולר. מעניין שחברת הייעוץ הבינלאומית McKinsey and Co. המליץ לממשלת לבנון להכשיר קנאביס על מנת לחזק את הכלכלה המקומית. רוב הקאנביס גדל בעמק הבקעה. צמחים בדרך כלל מתייבשים בשדות, מקבלים גוון צהוב, חום או אדמדם, ולאחר מכן הם נחתכים. את הניצנים מנפים במסננות כדי לאסוף את הקיף, שנלחץ לאחר מכן, ממש כמו במרוקו. התוצאה היא גושים צפופים ולא אחידים של חשיש צהוב או אדום. לחשיש לבנוני ניחוח חריף מאוד, הוא עוצמתי ביותר ובדרך כלל גורם לשיעול אלים. חשיש לבנוני צהוב (מאמין שהוא עשוי מצמחים צעירים יותר) מורגש יותר בראש, ואדום (מצמחים בוגרים יותר) בגוף.
חשיש ממנאלי מנאלי היא אחת הערים העתיקות ביותר בהודו, המפורסמת בחשיש שלה. הוא ממוקם ברובע Kullu, שם המקומיים מדברים דיאלקט משלהם, הנחשב לתערובת של טיבטית וסנסקריט. גידול ועיבוד קנבוס הוא אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של 1,500 תושבי העיר. החשיש המיוצר במנאלי נקרא מנאלי קרם. הוא נחשב למעדן ברחבי הודו ואף במדינות אחרות. למשל באמסטרדם הוא נמכר במחיר של 20-30 יורו. קרם Manalskiy מיוצר באותו אופן כמו צ'אראס, מגלגל ניצנים טריים בין כפות הידיים ואוספים מהם שרף דביק. חשיש מתגלה כשחור ורך, אך מתקשה עם הזמן. הארומה שלו מזכירה מאוד את הניצנים עצמם. כמו הצ'אראס, הוא בעל עוצמה בינונית ומעשן עדין בניגוד למין האפגני והלבנוני. חשיש מרוקאי הופיע במרוקו בין 640 ל-710. לספירה, אבל הוא גודל בקנה מידה קטן ובעיקר עבור עצמם. רק במאה ה-18 הפך אזור השונית הצפונית למרכז מפורסם של שדות קנאביס. מרוקו מפורסמת כיום בזכות החשיש שלה, המיוצר על ידי הקשה על ענפי קאנביס מיובשים על מסננות עדינות כדי להפריד בין טריכומות לקיף. לאחר מכן מחממים את הקיף ונלחצים ללבנים. חשיש המיוצר בצורה זו יכול להשתנות בצבעו מירוק כהה לחום, בהתאם לגיל הצמחים ומשך הייבוש. לבנת החשיש בדרך כלל קשה ושבירה, ובמראה היא מזכירה שוקולד. חשיש מרוקאי בהיר הרבה יותר רך ודומה למרציפן. חשיש איכותי יהיה ארומטי מאוד, אך ללא תווים פיקנטיים. זה קל לעשן ומרומם, וגם מכיל כמות די הגונה של THC. חשיש נפאלי נפאל היא מדינה השוכנת בהרי ההימלאיה. כאן, כמו בהודו או באפגניסטן, יש הרבה קנאביס הגדל בטבע, ולכן הוא נכנס בחוזקה לתרבות המקומית: הוא שימש ברפואה ובטקסי רוחניות. חשיש מיוצר בנפאל באופן דומה לזה של צ'אראס: השרף מגולגל בין כפות הידיים ונמכר תחת השם "כדורי מקדש". ההבדל הוא שהנפאלים משתמשים בניצנים מיובשים, לא טריים, והכדורים מבריקים. חשיש נפאלי דביק וקרמי עם ארומה חריפה בוהקת. הוא מעושן בעדינות רבה בהשוואה לאפגנית ומתהדר בטעם אקספרסיבי ובאפקט מרגיע חזק. כמו מנאלה קרם, חשיש נפאלי נחשב למעדן בבתי הקפה באמסטרדם. חשיש פקיסטני למרות שהחשיש אינו חוקי בפקיסטן, ניתן למצוא אותו בשבטים הצפוניים שבהם הוא מיוצר. הקנאביס היה זה מכבר חלק מהתרבות הפקיסטנית: אזכורים שלו וסגולותיו הרפואיות מצויים בטקסטים קדושים, וכיום הוא משמש לעתים למטרות פנאי, כתחליף לאלכוהול, שהוא אסור לרוב אזרחי המדינה. בצפון פקיסטן, המקומיים קוראים לחשיש האיכותי ביותר Awal Namber Garda ("אבק מהשורה הראשונה"). תהליך השגת חשיש פקיסטני דומה מאוד לשיטה הנהוגה באפגניסטן: קאנביס בשל מיובש עם שיחים שלמים, מנופה לאיסוף קיף, שלאחר מכן נלחץ ומחמם לקבלת לבנים שחורות צפופות. חלק מהמקומיים משרים את החשיש שלהם לפחות שלושה חודשים בעור עיזים או כבשים כדי לשפר את הטעם והעוצמה שלו. חשיש פקיסטני הוא שחור, יש לו ריח חזק מאוד, והוא כואב מאוד בגרון. השפעותיו נמשכות לאורך זמן ובעלות אפקט מרגיע.

לסיכום
עולם המיצויים הוא עולם רחב ומורכב שנכתבו עליו ספרים רבים .
במאמר הנ"ל ניסתי באמת לתמצת את המהות המיצויים ואת סוגי המיצויים המרכזים הקיים היום בשוק.
בנימה אישית אגיד ששימוש מוסכל בתמציות יכול לשנות את אופן חווית הצריכה אך הגזמה גורמת בקלות ל"מנת יתר" של חומרים פעילים, התוצאה במקרה הטוב תהיי שתרדמו ובמקרה הרע תחפשו איך מורידים את הסטלה הרעה הזאת, כמובן זה מתייחס לאנשים שלא התנסו או התנסו בקטנה עם מיצויים לחברה שיש ניסיון עם מיצויים לרוב מכירים את הגבול שלהם.
ממליץ כרגיל לא להתחזר ולהתחיל בקטן.